איך לדוג אינטיאס

פוסט הדרכה של ניסים מסיקה
הפעם הכול על דיג אינטיאס
כל מה שנכתב כאן הוא מנסיוני האישי וכל מה שנכתב כאן הוא בגדר המלצה בלבד.
כל מי שעובד אחרת ומצליח אז שימשיך לתפוס ולהצליח.

האינטיאס
או סריול אטלנטי ( שולה בשפת הדייגים ) הוא אחד הדגים הגדולים באיזורינו. הוא נחשב לגביע הקדוש של דייגי החוף לכן הרבה דייגים מנסים לתפוס אותו.
אני מציין את עניין חכת החוף כי ניתן לתפוס אינטיאס במשך כל השנה מסירה או קאייק במים עמוקים אבל עבור דייגי החוף יש חלון זמנים צר יחסית של שלושה או ארבעה חודשים – מסוף ספטמבר בערך עד ינואר וגולש לעיתים מעט לפברואר – שהאינטיאס מגיע לקרבת החוף ואז ניתן לטרגט אותו עם ציוד מתאים.
טרגוט אינטיאס ניתן לעשות עם חכת חוף טובה ורולר טוב משוברים או ריפים מעט עמוקים ללא אמצעי עזר או מהחוף עם בלון או רחפן או בכל שיטה אחרת שמאפשרת הטלה רחוקה של 150- 200 מטר מהחוף ולעיתים אף פחות מזה. האינטיאס הוא דג גדול וחזק שנמצא בתנועה מתמדת לכן הוא צורך המון מזון בכל שעות היום והלילה לכן ניתן לטרגט אותו בכל שעות היממה . עם זאת השעות הטובות ביותר הן שעות הבוקר המוקדם ושעות השקיעה, בשעות אלה הוא מגיע לכיוון החוף לאיזורים בהם הוא יכול למצוא מזון בשפע. הוא מחפש קלאמרי וסבידות וגם בורי שנע בלהקות אבל בתכלס הוא ינסה לאכול כמעט כל דג שיכנס לו לפה.
דג האינטיאס הוא דג פלגי מה שאומר שהוא נודד. הדג נודד בעקבות המזון שלו – הקלאמרי. או הסבידה ( שני סוגים שונים של דיונונים ) שמגיעים לחופים שלנו עם בוא הסתיו כאשר טמפרטורת המים יורדת מ 27 או 26 מעלות בערך.

עונות
כאמור דג האינטיאס מגיע לאיזורינו עם תום תקופת הקיץ כאשר המים הולכים ומתקררים בעקבות מזונו.
לקראת ספטמבר מגיעים הפרטים הקטנים – בייבי אינטיאס – שמשקלם נע בין כמה מאות גרם ל 2 או 3 קילו ומעט יותר.
לאחר מכן באזור אוקטובר מגיעים פרטים גדולים יותר של 10 ו 15 קילו ובעיצומה של העונה בנובמבר עד ינואר מגיעים הגדולים באמת של 25 קילו ומעלה.
הפרטים הגדולים ממש נשארים באיזור החוף אפילו עד מרץ ואילו הבינוניים ממשיכים בנדידה אחר הקלאמרי שסביב ינואר כבר עוזב את חופינו וממשיך בנדידה לחופים אחרים.
חשוב לדעת כי האינטיאס נע בלהקות לא גדולות עד בגרות ואז הוא נע כבודד מה שאומר שאם נתפס פרט של 10 עד 15 קילו הוא ינוע כנראה עם להקה אולם פרט של 25 קילו ויותר ככל הנראה ינוע לבדו או מקסימום עם פרט אחד נוסף.
זה חשוב לדעת כי אם יצא אחד של 15 קילו מומלץ לזרוק מייד שוב ולנסות לתפוס עוד אחד. ( מותר 2 דגים גדולים ביציאה אחת)

ציוד
הציוד לדייג אינטיאס כולל חכה טובה ורולר חזק עם דראג גדול שעשוי מתכת ולא פלסטיק או חומרים אחרים.
החכה תהיה חזקה של 2 או 3 חלקים והרולר מתאים לדייג כבד.
החכה לא חייבת להיות יקרה אבל היא כן צריכה להיות מיועדת לדייג כבד של דגים גדולים.
( חכה כגון מיה סריולה , מרינר או חכה של סקיפר וגם חכה של אימפריאל – שהן חכות פיבר – יעשו עבודה טובה והן לא יקרות יחסית לחכות קרבון של דאייווה או WFT או מותגים אחרים ברמה הזו)
הרולר יהיה בעל שפולה גדולה של בין 400 ל 500 מטר חוט זאת מתוך הנחה שמטילים את החכה במרחק של 80 עד 200 מטר מהחוף והדג עצמו לוקח כ 100 עד 150 מטר חוט בזמן הפייט תלוי במיומנות של הדייג ובגודל הדג.
אישית ראיתי אינטיאסים במרחק של 50 ו 80 מטר מהחוף כך שמעשית לא צריך ציוד עזר לטרגט אותו אבל כמובן ששימוש בבלון או רחפן מגדיל את הסיכוי כי האינטיאס לרוב ינוע במרחק של בין 100 ל 250 מטר כשהוא בא לאכול קלאמרי או בורי שהם כאמור חלק מהתפריט שלו.
רולרים מתאימים הם PENN בעל שפולה 10500 או שימנו סרגוסה עם שפולה 25000 או GG100 של טיקה אבל כמובן שיש עוד מלא מותגים טובים לעניין זה.
החוטים שנשתמש בהם הם חוט 80 בד ליברה לחוט הראשי וחוט של 120 או 130 ליברה ללידר ( זו המלצה בלבד כי כך אני עובד אבל כל אחד יבחר מה שטוב לו).
אישית אני מחליף את כל החוטים בכל הרולרים הכבדים שלי כל עונה.
בנוסף אני מחליף חוט ברולר כשיש לי חשד שהחוט נפגם או שאני מזהה סיבים שיוצאים מהחוט וזה מעלה חשש שהחוט נחלש או מתחיל להפרם.
בנוסף אני עושה שוק לידר חדש בכל יציאה – גם אם יצאתי יום לפני בלבד.
אני משתמש בשוקלידר באורך של 4 מטר של חוט ניילון 130 ליברה אליו קשורה משקולת על חוט 70 או 60 ליברה באורך של מטר בסוף השוקלידר..
ממש מעל המשקולת אני שם טבעת שמשמשת את הרחפן שלי בשחרור הפתיון במקום הרצוי לי – אני משתמש בוו אחורי ולא במתקן חשמלי לשחרור הפתיון.
במרכז השוקלידר אני עושה קשר T ואליו אני קושר את הבנייה של הריג קרס כפולה שאני מכין על חוט ניילון של 130 ליברה.
הפתיון יהיה קלאמרי שלם או בורי שלם תפור על שתי קרסים ( ריג לאינטיאס ).

מבחינת קרסים אני משתמש בכמה סוגים ומידות::
קרס צוואר ארוך מידה 0/9 ( עלי אקספרס )
קרס בסגנון V של CATFISH TEAM מידה 10
(קרסים מסוג V SHAPE מיועדות במקור לדייג שפמנונים גדולים אבל מאוד מתאימות בגלל המבנה שלהן לתפירת קלמרי ביחוד באיזור הראש של הקלאמרי שיושב בול בתוך השקע V בקרס)
קרסים מידה 40 או 35 של גאמאקטסו היפנית – קרס חזקה מאוד אבל ממש יקרה.
כל הקרסים שאני עובד איתן הן קרסים חזקות שבדקתי שוב ושוב ויחזיקו פייט עם כל דג שאני מטרגט בכל משקל.
אני משתמש בקרסים לפי הרגשה – מה שיכול לעבוד בים נתון – ולא לפי משהו מדעי.
בד”כ אשתמש בקרס צוואר ארוך או בקרס V לראש של הקלאמרי ובקרס קצרה וחזקה לגוף. ( אם בא אבו נפחא והוא חותך את הריג אז שייקח קרס זולה יחסית ולא קרס של 20 שקל )

הערה חשובה:
לי יש כלל – אם יברח לי דג אז הוא יברח כי מגיע לו לברוח ולא כי אני טעיתי בשיקול דעת והתעצלתי להחליף חוט או קרס בזמן – הכי כואב לאבד דג בגלל קמצנות או עצלנות.
לפעמים מאבדים דג בגלל חוסר מקצועיות או חוסר נסיון ואפילו בגלל חוסר מזל אבל זה נסלח לעומת אובדן דג עקב עצלנות לעשות שוק לידר חדש לפני היציאה לים או בגלל שימוש חוזר בריג שנשחק ביציאה קודמת.
לפי הסטטיסטיקה אינטיאס ננעל פעם אחת בעונה או גג פעמיים על חכה של דייג ספציפי אז רצוי להיות מוכנים כשזה קורה.
יש דייגים שחיכו כמה שנים לנעילה ובסוף איבדו דג כי שמו סיכה חלשה מדי או שלא החליפו שוקלידר שחוק מיציאה קודמת.
אז לא לוותר ולחדש ציוד כל פעם.

איך תופסים אינטיאס?
אז צריך להבין שיש כאן מרכיב של מזל.
ניתן לבצע את ההכנות הטובות ביותר. לעבוד עם הציוד הטוב ביותר. להגיע למיקום הטוב ביותר ובסוף הדג לא יהיה שם.
קרה לי שיצאתי ונתפס על חכה סמוכה אלי…
קרה שיצאתי וגיליתי שתפסו 400 מטר ממני ואצלי לא ננעל.
תזכרו שהדג בוחר את הפתיון.
אנחנו כדייגים צריכים לעשות הכל כדי להתכונן לדייג כראוי.
השאר זה מזל והרצון של הדג לקחת את הפיתיון או לא.
אני יוצא לים עם שלושה מקלות.
בשימוש ברחפן רצוי לשמור עם מרחק של 10 מטר בין מקל למקל ולהטיל לטווח סביר ובמרחקים שונים. כלומר מקל אחד שמאלה ל 180 מטר , מקל שני למרכז ל 200 מטר ושלישי לימין ל 220 מטר.
ככה מכסים יותר שטח ומגדילים את הסיכוי לנעילה
הכל תלוי בתנאי השטח של הריף ובגלים ובסחף.

ניתן ללמוד את מבנה הריף ע”י שימוש באתר govmap – כך אני נוהג.
אם מטילים עם רחפן אני ממליץ לנסות להטיל מעט לפני הריף. גם פחות סיכוי שיתפס בסלע וגם פחות דגיגונים וסרטנים שיפרקו את הפתיון.
אם משתמשים בבלון אז זה טיפה אחרת כי אתה לא יודע באמת לאן הפתיון הגיע אז איפה שהוא נוחת זה טוב כי זה מה שיש.
אם עובדים מריף או שובר יש להטיל את הפתיון רחוק ככל שניתן ולנסות עד כמה שניתן לעבוד את משטח הסלעים הראשונים שמתחת הריף.
כשהדג באיזור הוא מפטרל סמוך לריף. הרבה פעמים בחיבור של הריף עם החול בחיפוש שלו אחר מזון – שם בדיוק נמצא הקלאמרי –
ולנקודה הזו אנו רוצים להגיע.
אמנם זה תלוי היכן אני עובד אבל אני נותן לכל פתיון בין 45 דקות לשעה במים ולפעמים קצת יותר, הכל תלוי באקשן שאני מזהה במים, אחכ אני מוציא ובודק מה הנזק…
אם הפתיון חזר נקי וללא פגע אני משפצר אותו וזורק שוב. אבל לא בדיוק לאותה נקודה. לרוב קצת ימינה או שמאלה.
אם הפתיון חזר ריק אני תופר מהר שוב ומטיל.
אם הפתיון חזר ללא קרסים או ללא קרס אחת כי אבו נפחא באיזור אני שם כבל פלדה שיש לי מוכן ומטיל לאותו מקום.
אני לא עובר בדכ את 250 המטרים בהטלה. קשה להחזיר חזרה ורולרים חשמליים אני פחות אוהב.
יש גם עניין של אדם מול הטבע בדייג אבל זו השקפתי בלבד.
.
אוקי…
הטלנו ואז מה???
שמים פעמון בקצה העליון של החכה, משחררים קלאץ’ כך שהחוט יוצא די חופשי וממתינים.
אני לא משתמש בגומיה או כל פטנט אחר לשמירה על חוט מתוח.
אני עובד עם קלאץ פתוח ( לא קשת פתוחה) כך שהדג חופשי לקחת חוט…
מדי פעם מותחים את החוט עם הרולר אבל במידה שלא תוציא את המשקולת ממקומה ביחוד אם אנחנו עם משקולת סחף עם קוצים.
לפעמים אין כלום שעה ושעתיים.
לפעמים בא לוקוס ומושך לבור שלו.
לפעמים הדגיגונים מפרקים את הפתיון ב 20 דקות.
הכל יכול לקרות….
אבל אנחנו מחכים למשיכה החזקה שמעידה על כך שהפרס שלנו בקצה החוט.
וכשזה קורה כל ההכנות וכל הניסיון בדייג רגיל לא מכין את הדייג לשניה הזו.
המקל מתכופף חזק והרולר מתחיל לרוץ ולרוץ.
בזזזזז בזזזזזז בזזזזזזז.
זה מה ששומעים והאמת שגם מרגישים בלב….
מעכשיו יקרו כמה דברים.
הדייג חסר הניסיון יבהל וינסה לבצע הוקסט.
מהבהלה הוא ימשוך בלי לשלוט בשפולה ואז הוא יפול לאחור או שפשוט ישתחרר לו חוט על ריק כי הקלאץ’ פתוח כמעט לגמרי.
חשוב להבין שלאינטיאס אין שיניים. הוא מחזיק את הפתיון בפה למשך כמה שניות ושוחה איתו. אז הוא מועך אותו עם הפה החזק שלו מספר פעמים ומרסק אותו ומכין אותו לבליעה.
אם בזמן הקצר הזה הוא מרגיש חוט או ברזל או משיכה הוא פולט את הפיתיון ולא בולע.
לכן צריך להמתין.
הדג לוקח חוט וממתינים והוא עדיין לוקח ועדיין ממתינים בסבלנות והתרגשות.
זה מרגש וזה מפחיד אבל ממתינים.

אני לא יכול להסביר בדיוק את השניה שזה נעשה אבל אני מחכה כ 7 עד 10 שניות ואולי מעט יותר.
זה נשמע מעט אבל כשהרולר רץ ורץ זה מרגיש המון זמן.

ואז אני פועל….
אני מחזיק חזק את השפולה של הרולר עם היד ( ממש מחזיק אותה שלא תסתובב יותר) ונותן הוקסט חזק פעם או פעמיים.
זה הנקודה זה ננעל או משתחרר.
אם זה ננעל הדג מבין שהוא תפוס ומתחילה מלחמה. אם זה משתחרר אז מאבדים מתח בחוט וגם פעימה בלב.
כשהדג נעול הוא בורח או מנסה לפחות. הרולר רץ ורץ וצריך לאט ובשיקול דעת לסגור קלאץ’ עד למידה שתעייף את הדג אבל העומס על החוט לא היה גדול מדי והוא יקרוס.
לזכור שיש לכם חוט. לא להכנס ללחץ, הרולר גדול ויש 200 מטר חוט לפחות ספייר.
לתת לו לקחת חוט תוך סגירת הקלאץ’. אבל לא לגמרי. לאפשר את המשחק של לקחת חוט ולהמשיך למשוך אותו לחוף.
צריך להשתמש במקל במשיכות.
הוא גמיש וחזק ונועד בדיוק לזה אז לבצע משיכות מתונות אבל יציבות ותוך כדי להמשיך לגלגל.
החוט חייב להיות מתוח כל הזמן.
אם החוט רפוי הדג ירד לסלע וישפשף את החוט מהפה שלו וזה כמעט בטוח אבדן דג.
תוך המשיכה הדג מזיז את הראש ומנסה לנער את הקרס מהפה וזה מרגיש כמו נגיחות במקל.
יש להמשיך לגלגל ולא להפסיק.
אם צריך מנוחה אז לוודא שהחוט לא נהיה רפוי.
אם עובדים נכון אז הדג קרב ובא.
ואז יש נקודה שהוא מגיע לחול או למרגלות הריף.
זו נקודה קריטית. אסור למשוך בכח.
כשהדג נוגע בחול הוא כבד יותר. החוט עלול להקרע. בים גלי יש להשתמש בגל כדי לקרב אותו לחוף ואז להכנס למים להביא את הדג.
בריף או בשובר לקרב אותו עד כמה שניתן בלי שהחוט ייגע בסלעים.
הדג עייף מאוד בזמן זה. רוב הסיכוי שהוא יגיע ללא כח לנסות לשחות חזרה לעומק..
רצוי לחכות לעזרה של חבר עם גנץ’ או במקרה ואתה לבד אז להשתמש בעצמך בגנץ’.
לא לנסות למשוך בכח כי החוט או הקשר עלול להקרע והלך הדג.
סיוע של חבר מבטיח את הבאת הדג לחוף.
וזהו הדג אצלך בחוף או על הסלע.
הערה בנימה אישית .
הבאת דג גדול סוף סוף …..
הגשמת חלום….
אתה שמח מאוד וגם אני בשבילך ובטח אתה מתפוצץ מגאווה ומאושר ומשתולל משמחה
אבל כבד את הדג שעכשיו הרגת.
בסוף זה בעל חי שאיבד את חייו.
לא לקפוץ עליו ולתת לו מכות וחבטות לא משנה כמה כל זה מרגש.
תן לו להישאר על החוף או על הסלע עד הסוף שלו.
אח”כ צלם תמונות ותעשה סרטונים.
בהצלחה לכולם וחוטים מתוחים.

אודות ניסים מסיקה:
דייג חובב ומכור לדיג. דג בסגנון סרף ( על חי) עם או בלי רחפן ובסגנון ז’ירז’ור במשקלים שונים.
בשעות הפנאי כותב הדרכות ומצלם סרטוני הדרכה על שיטות הדייג השונות והמגוונות.